פסק-דין בתיק ת"א 27211-09-11

1. מבוא

זוהי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , תשל"ה-1975 (להלן " חוק הפיצויים").

התובע טוען כי ביום 21.1.2008, עת ירד ממדרגות משאית (מ.ר. 80-937-15, להלן " המשאית"), בה נהג במסגרת עבודתו, הוא נפל ונחבל בכף רגלו השמאלית.

התובע טוען כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים ועל כן הגיש תביעה זו נגד מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה במועד הרלוונטי - היא הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי התובע לא נפגע בתאונה במעורבות המשאית ולחלופין - הוא נפל מן המשאית במהלך פריקתה ובנסיבות אשר אינן מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

2.   שאלת החבות

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע, כי " תאונת דרכים" הינה:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..."

" שימוש ברכב מנועי" מוגדר באותו סעיף כך:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (ההדגשות שלי, א.א.).

מטבע הדברים, עשויים להתרחש מקרים בהם אירוע תאונתי אחד כולל כניסה או ירידה מרכב (ולפיכך מהווה "שימוש ברכב מנועי"), אך בה בעת נופל במסגרת חריג הפריקה והטעינה (שאיננו מהווה "שימוש ברכב מנועי"). בעניין זה נקבע בפסיקה, כי מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על פי אחת מהן מהווה הפעולה "שימוש" ועל פי האחרת - לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים. על כן, התקיימותו של השימוש המוכר של כניסה לרכב או ירידה ממנו, די בו כדי להביא את המקרה בגדר חוק הפיצויים, אף אם ניתן לראותו כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה ( רעא 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב, פ"ד נט(3) 541).

החלקה מן הרכב בשעת ניסיון ירידה ממנו, גם אם הדבר נעשה במהלך פריקת המטען, הוכרה אף היא כ"ירידה" מן הרכב, עליה חל חוק הפיצויים ( רעא 10262/04 דימיטרי גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.2.2005), פורסם במאגרים המשפטיים).

הממצאים העובדתיים

מחומר הראיות עולה, כי גרסת התובע ולפיה פגיעתו ארעה בשל נפילתו מן המשאית, הועלתה על ידו לאורך כל הדרך, החל מיום התאונה ובכל הדיווחים שמסר בהמשך, כולל לחוקר הפרטי מטעם הנתבעת:

במכתב רופא המשפחה מיום התאונה - 21.1.2008 (נספח ב'1 לכתב התביעה) צוין כך:

"תוך כדי עבודה לדבריו נפילה מאוטו וחבלה בקרסול שמאל מתלונן על כאבים הגבלה בתנועות".

            במכתב סיכום מחלה מבית החולים אי.מ.מ.ס. בנצרת מיום 24.1.2008, צוין כך:

"מחלה נוכחית: לדבריו היום בעבודה בשעות הבוקר נפל מאוטו ונחבל בכף רגל שמאל, המשיך לעבוד עד שהכאבים החמירו אינו יכול לדרוך על כף הרגל".

ימים ספורים לאחר קרות התאונה, לאחר שהתובע יצא מבית החולים, הוא מסר במשטרה הודעה על תאונת דרכים (נ/2, עמ' 10 שורות 6-24 לפרוטוקול). בהודעה זו, שמטבע הדברים נדרש בה התובע לתיאור מפורט יותר של נסיבות התאונה, לעומת הדיווח הנמסר לרופא המשפחה או לבית החולים, תיאר התובע את התאונה כדלקמן: